סמל

ריף הרוש ז״ל

נפל בקרב ביום כ"ז באדר ב' תשפ"ד (6.4.2024). בן עשרים בנופלו.

"לעשות חיים כל הזמן, לא לנוח"

השיר של ריף

בסוף מתרגלים להכל - דודו טסה

שורשים וערכים

ריף הרוש נולד ב-29.7.2003 בקיבוץ רמת דוד שבעמק יזרעאל, בנם של סיגל ואבי ואח לזואי. בנעוריו ריף למד בתיכון האזורי "העמק המערבי" שבקיבוץ יפעת. ריף אהב לשלב המון תחומים, ביניהם: התנדבות במד"א במרחב הגלבוע, אימוני כושר בקבוצת הכושר הקרבי "חן פוקס" במעגן מיכאל, ובקבוצת הליבה של חמש אצבעות בעמק יזרעאל. לאחר סיום התיכון, ריף המשיך למכינת חמש אצבעות בזכרון יעקב. המכינה הייתה מקום מרכזי שעיצב ופיתח אותו. אבי הרוש, אביו של ריף, מספר על מכתב שכתב בצבא, ובו כתב: "אני צריך לחזור להיות חמש אצבעות".

שירות צבאי

לאחר סיום המכינה, ריף התגייס לעוצבת הקומנדו, ליחידת אגוז. במהלך השירות ריף התבלט כחייל לא רגיל, הוא היה עקשן, מטיל ספק, שואל שאלות כשצריך, ולא פועל באוטומט. ריף אהב לכתוב לאורך חייו, ובמהלך השירות הכתיבה המשיכה והתגברה. ריף כתב על הדרך בה הוא רואה את החיים, על העתיד שלו, ולמה הוא מוכן לסכן את עצמו. מהטקסט שכתב באחד המכתבים - ״למה אני מסכן את החיים שלי? עשו את זה לפני ויעשו את זה אחרי, ובשביל אותה מבוגרת שאומרת לי תודה ובוכה, אני מוכן להקריב את החיים שלי, ובשביל המשפחה שלי שישבו בשקט ובנחת ושהם יידעו שיש מאחוריהם צבא ענק שישמור עליהם כל עוד אנחנו על הרגליים".

נפילה

ב-6.4.2024, במהלך תקופת ההכשרה, ריף נפל. הכוח שלו היה במהלך סיור באזור בתים הרוסים בדרום רצועת עזה. הכוח נתקל במחבלים שיצאו מפיר של מנהרה, שירו עליהם. הכוח השיב באש וחתר למגע. בהיתקלות זו נהרגו יחד עם ריף חבריו לצוות: סמל אמיתי אבן שושן ז״ל, סמל עילאי צעיר ז״ל וסרן עידו ברוך ז״ל.

הנצחה

מאז נפילתו, אביו של ריף, אבי הרוש, כותב, מעלה לרשתות ומפיץ את צוואתו של ריף בכל דרך אפשרית. דרך ראיונות, כתבות ומופע מוזיקה שנתי שנקרא "הפסטיבל של ריף", ביוזמת דודו טסה, בו מופיעים זמרים שריף אהב, ביניהם ברי סחרוף ואביתר בנאי - זמרים שהעריך ואהב לשמוע. ירידים לזכרו, מרוצי ריצה. פודקאסט בשיתוף גלי צה"ל שנקרא "מלך בלייצר חיים", בו אבי הרוש, אביו של ריף, מארח אבות שכולים לשיחות עמוקות על החיים ועל ההתמודדות עם השכול. נתרם גם אמבולנס על שמו (כיוון שהתנדב במד"א). בנוסף, מקימים מרכז מנהיגות חינוכי - לימודי, עם תוכניות מנהיגות וסמינרים בעמק יזרעאל, לזכרו של ריף. המרכז ינוהל על ידי גיא טרנטו, והמרכז ישמש כמבנה הליבה של קבוצת חמש אצבעות בעמק יזרעאל, ויהיה פתוח לאוכלוסיה רחבה מתוך מטרה לחשוף את כלל האוכלוסיה ל"חמש אצבעות".

קווי דמותו

אהבת אנשים

ריף היה אדם של אנשים ואהב להיות בחברתם תמיד. מיקה בלזדה, מדריכתו של ריף מהמכינה, מספרת: ״ריף היה פשוט לב… אני זוכרת את ריף דרך הקשרים האישיים שלו, דרך החוויות שיצר איתם, הייתה לו יכולת טבעית ונדירה ליצור קשר עם כל אחד. הוא תמיד היה רואה את מי שסביבו, התעניין בכנות ודאג שכולם ירגישו שייכים. היו לו כל כך הרבה חברים ואנשים שהכיר מכל מקום ומסגרת, אם זה בקיבוץ , חמש אצבעות, בית הספר, המכינה והצבא״.

קדושת החיים

ריף חי בתנועה בלתי פוסקת. תמיד מנסה להספיק ולצבור כמה שיותר חוויות. חבריו אומרים שהוא הצליח להכניס 170 שעות ל־24 שעות, בין טיולים, מוזיקה שאהב, ספורט ומפגש עם אנשים מכל מעגלי חייו. אומרים עליו שהוא ״הקיבוצניק הכי תל אביבי שיש״. ריף אהב מאוד את תל אביב ובין היתר אהב לשבת בבית קפה "התחתית". ריף תמיד בחר שוב ושוב למלא את חייו בכל כך הרבה רגעים, "אני אוסף חוויות, אבא, ככה אני חי".

עומק ואכפתיות

ריף היה אדם חושב, דעתן וסקרן, שלא קיבל דברים כמובן מאליו. הוא שאל שאלות, הטיל ספק ופעל מתוך מחשבה. לצד זה, האכפתיות שלו לאנשים הייתה אמיתית. כשהוא שאל “מה שלומך?”, הוא באמת הקשיב. ״לראות, לא רק להסתכל״, היה אומר, וזה מראה על השילוב בין העומק המחשבתי לרגישות לאחר, שהפכה אותו לדמות משמעותית ובלתי נשכחת עבור הסובבים אותו.