סרן
יותם בן בסט ז״ל
השיר של יותם
ציפור בלי שמיים - אופק נחמן
שורשים וערכים
יותם בן בסט נולד ב־25 בפברואר 1999 בבת חפר, לתמי ובני, אח לרום ולנועם. הוא גדל בעמק חפר ולמד בבית הספר היסודי “שדות”, ובהמשך בקריית החינוך ע״ש דוד בן-גוריון, שם בחר לשלב בין מגמת ספורט למדעי המחשב. כבר במסגרת הלימודים בלט בתחום הספורט, ובמיוחד בטניס, השתתף בתחרויות, זכה באליפויות ובגביעים, ובנה לעצמו משמעת עצמית גבוהה מאוד דרך האימונים וההתמדה. לצד הטניס עסק גם בפעילויות נוספות כמו צלילה, סקי, כדוריד וטיולים בארץ ובעולם. הוא אהב להיות בתנועה, להיות עם חברים, לחוות, ולשלב בין עשייה לבין הנאה. בנוסף, אהד את מכבי נתניה בכדורגל ומכבי ת״א בכדורסל. מהסיפורים של המשפחה עולה גם שהייתה בו עצמאות גבוהה מאוד. כבר בגיל צעיר הוא ידע לנהל את עצמו, לקבוע לעצמו שיעורים פרטיים ולדאוג להתקדמות שלו בלי תלות באחרים. המשמעת והדיוק שאפיינו אותו נבנו לאורך השנים האלה והמשיכו איתו גם בהמשך.
שירות צבאי
יותם התגייס במרץ 2018 ובחר במסלול לוחם ביחידת דובדבן. בהמשך עבר להיחידה הרב-ממדית-יחידת הרפאים, שם היה מהאנשים שלקחו חלק מרכזי בהקמה של היחידה ובבניית תורת הלחימה שלה. במהלך השירות מילא מספר תפקידים: לוחם, מפקד צוות לוחמים ובהמשך מפקד פלגת הכשרות. הוא גם היה הקצין הראשון שצמח מתוך היחידה עצמה והמשיך לתפקידי קבע. חבריו תיארו אותו כמפקד שפועל לצד החיילים שלו ולא מעליהם, כזה שמתנדב למשימות קשות ודואג לאחרים לפני עצמו. ישנם סיפורים שממחישים את זה בצורה ברורה, כמו העובדה שנשאר לילה שלם לשמור לבד כדי לא להעיר את חבריו, או שבאופן קבוע לקח על עצמו את השמירות הקשות ביותר. בנוסף, היה ידוע בכך שכל דבר אצלו מסודר ומדויק, מסמכים, תיקיות, עבודה שוטפת, עד לרמה שאנשים סביבו ציינו זאת גם לאחר מותו. הוא ידע לקבל גבולות ולעמוד בהם, והפגין אחריות אישית גם במצבים שבהם לא הייתה עליו בקרה ישירה.
נפילה
ב־7 באוקטובר 2023, עם תחילת מתקפת הפתע, היחידה הוקפצה, וגם הפעם יותם היה ראשון לצאת למשימה בישובי העוטף יחד עם חייליו. עם הגעתם לקיבוץ רעים, יותם תפס פיקוד והוביל את צוותו ללחימה בעוז ובגבורה בקרבות פנים אל פנים, תוך חילוץ והצלת חיים של חברי הקיבוץ ונמלטי מסיבת הנובה.. במהלך הקרב יותם נפגע מירי מעל לאפוד המגן, פונה במצב קשה, ולאחר מכן נפטר מפצעיו. הוא נפל בגיל 24. הוא הובא למנוחות ב־10 באוקטובר בבית העלמין הצבאי בנתניה. גם ברגע הזה, כמו לאורך כל השירות, הוא פעל מתוך אותה מחויבות למשימה ולחברים שלו. המשפט שמזוהה איתו: “work hard in silence, let your work make the noise” , מתאר בצורה מדויקת את הדרך שבה פעל לאורך השנים.
״פרייאריות״ כחוזקה
אחד הדברים שחזרו שוב ושוב בסיפורים עליו הוא זה שיותם היה “פרייאר” , אבל במובן הכי עמוק וחיובי של המילה. לא מישהו שמנצלים אותו, אלא מישהו שבוחר לקחת על עצמו יותר כדי שלאחרים יהיה קל יותר. לאורך כל המסלול הוא נשאר באותו פק״ל של אחריות על השמירות, ובאופן קבוע שם את עצמו בשעות הכי קשות, בלי לבקש שיחליפו אותו ובלי להתלונן. זה לא היה חד-פעמי, זו הייתה בחירה קבועה שלו. אחד הסיפורים הבולטים הוא אותו לילה לפני שטס לפגוש את המשפחה בארצות הברית: הוא חילק את השמירות לצוות, אבל במקום להעיר את החברים נשאר ער כל הלילה ושמר לבד, מתוך מחשבה שהם גם ככה הולכים לשמור כל השבוע. אף אחד לא ביקש ממנו, ואף אחד גם לא ידע. זה מתחבר לאופי שלו, דאגה לאחרים, לקיחת אחריות, והעדפה לשים את עצמו בצד אם זה משרת את הצוות. בסוף, זו פשוט הייתה הדרך שלו. לקחת על עצמו יותר בלי לעשות מזה עניין ובלי לחפש שיראו. מתוך המקום הזה נבנה האמון סביבו, לא מדיבורים, אלא ממעשים. ולכן ה“פרייאריות” שלו לא נתפסה כחולשה, אלא כמשהו שמחזק את הצוות ואת האנשים סביבו
קווי דמותו
אחריות אישית גבוהה
יותם פעל מתוך אחריות גם כשאף אחד לא פיקח עליו. בזמן הקורונה, שהיה אסור לו להיכנס הביתה, הוא טיפס דרך המרפסת כדי לקחת משהו ויצא מיד למרות שיכל להיכנס כרגיל.
משמעת עצמית
המשמעת שלו נבנתה לאורך שנים, במיוחד דרך הטניס שבו התחרה והצטיין. הוא שמר על סטנדרט גבוה לעצמו גם בלימודים וגם בשירות, בלי צורך בתזכורות או לחץ חיצוני.
דוגמה אישית והובלה
כמפקד, הוא לא דרש מאחרים דברים שלא עשה בעצמו. חבריו תיארו אותו כאדם שפועל לצד הצוות, מתנדב ראשון למשימות ומוביל דרך עשייה ולא דרך מילים. דאגה לאחרים לפני עצמו יותם נהג לקחת על עצמו את המשימות הקשות ביותר כדי להקל על חבריו. באחד המקרים נשאר ער כל הלילה ושמר לבד, כדי לא להעיר את שאר הצוות לפני שבוע שמירות.
סדר ודיוק
כל דבר אצלו היה מתוקתק ומסודר, מסמכים, תיקיות ועבודה שוטפת. גם לאחר מותו ציינו גורמים ביחידה שהכול נשמר אצלו ברמת סדר יוצאת דופן.
יוזמה ועצמאות
כבר מגיל צעיר פעל באופן עצמאי, לדוגמה קבע לעצמו שיעורים פרטיים ודאג להתקדמות שלו בלי לערב את הוריו. הוא לא חיכה שיגידו לו מה לעשות אלא פעל מעצמו.אצל יותם לא היה קיים המושג: לא יכול, או לא יודע מה שלא יודעים לומדים ומנסים עד שמצליחים.
רגעים
