סמל
גיא בזק ז״ל
השיר של גיא
I Want It That Way - Backstreet Boys
שורשים וערכים
גיא נולד בפריז ב-12 בינואר 2004, בן לכרמית ויובל, אח לתמר הגדולה ממנו ולעדי הקטנה. כשהיה בן שמונה חודשים חזרה המשפחה ארצה וקבעה את ביתה בכוכב יאיר שבשרון – שם גדל, למד, וחי את רוב חייו. בגיל שש יצאה המשפחה לשליחות בוורשה, שם למד בבית ספר אמריקאי ואנגלית הפכה לשפה שנייה וטבעית עבורו. כשחזר לארץ בגיל תשע, בכיתה ג’, הגיע עם שיער ארוך, סקייטבורד תחת הרגל וחיוך שקשה היה לעמוד בפניו. המשיך את לימודיו בכוכב יאיר ולאחר מכן בתיכון “בית חינוך ירקון”, שם סיים עם בגרות מצטיינת שהפתיעה את כולם – כי גיא לא היה הסוג שיושב עם ספר. את שנות הנערות מילא בכל כיוון שמשך אותו: גיטרה קלאסית וחשמלית, ציור, בישול יצירתי, סקייטבורד, סנובורד, צלילה, טיפוס וטיולים ארוכים ב"שביל ישראל". הבולט שבהם היה מסע בערבה עם אביו בגיל שלוש - עשרה שם בחר לחגוג את בר המצווה שלו, רחוק מבימות ונאומים. בשבט “צור” של תנועת הצופים בכוכב יאיר עשה את דרכו כמי שכולם זוכרים – כולם הכירו אותו והוא ידע לייצר חוויות מכלום. ביתו היה תמיד פתוח, תמיד היה אוכל ותמיד היה מי שבא – כי גיא ידע לגרום לכל אחד להרגיש שהוא החבר הכי קרוב שלו. בתוכנית “חמש אצבעות” עסק בפיתוח מנהיגות לקראת שירות צבאי ומשפט שאימץ ונשאר איתו: “הקשה עצמך כדי להעריך”.
שירות צבאי
ביום 12 בדצמבר 2022 התגייס גיא לחטיבת גולני, גדוד 51 במחלקה הפיקודית - אותו הגדוד שעליו פיקד אביו עשרים וחמש שנים קודם לכן. בהכשרה השקיע את כל כולו – אולי בפעם הראשונה בחייו עם מטרה אחת בודדת מולו. את המסלול שעבר תיעד ביומן אישי, שבו כתב על הקושי, על הרעות, ועל המשמעות. הדברים שכתב על ערך הרעות נכללו במורשת הקרב של גולני: “חברות נמדדת כשחרא, בחושך, כשמגעיל וכשלא רוצים – בכמה אתה מוכן לתת מעצמך למען חבריך”. בסיום מסע הכומתה ביולי 2023 קיבל את הכומתה והתג של אביו. “היום הפך כל טיפת זיעה, כל שריר תפוס, כל יום מעייף – למדרגות שהובילו אותי למטרה שלי”, כתב באותו לילה. בתחילת נובמבר 2023 היה אמור לצאת לקורס מ”כים – אך לא זכה להגשים זאת.
נפילה
בשבת שמחת תורה, ב-7 באוקטובר 2023, בשעה 06:29, פרצה מתקפת הפתע של חמאס. גיא היה באותו בוקר בשמירה במחנה כיסופים. כשהחלו האזעקות כתב לאחותו תמר “את לא מבינה מה יש פה, מרגישים את הרצפה, האדמה רועדת” – ואז הפסיק לענות. בשעה 06:37 צילם סרטון קצר עם חבריו במיגונית – הסרטון האחרון. כשהגיע הדיווח על ירי בקיבוץ כיסופים הסמוך, יצא גיא לקרב ללא היסוס. הוא היה הקלע של הכוח, וכשהגיעו המחבלים למרחק של כ-150 מטר זיהה אותם דרך הכוונת ופתח באש – וחיסל כמה מהם. בהקלטות הקשר של מחבלי הנוחבה, שנחשפו לאחר מכן בתחקירים הצבאיים, נשמעו המחבלים אומרים “יש כאן צלף שיורה ולא נותן לנו להתקדם, הוא הרג לנו כבר ארבעה”. אותה קבוצת מחבלים נסוגה ולא נכנסה לקיבוץ. אך הקרב לא נגמר. כוח קטן של לוחמי גולני, ובתוכם גיא, המשיך לחתור למגע ולהילחם שעה וחצי מול עשרות מחבלים. כשהגיעו לאזור גן הילדים בקיבוץ, נפצע צמדו של גיא, נועם גניש, בידו. גיא חבש אותו ופינה אותו תחת אש ומיד המשיך קדימה להילחם בחוד הכח. בשעה 10:25 נפתחה לעברו אש תופת ממרחק קצר, וגיא נפגע מכדור בחזה ונפל בקרב. צה”ל קבע כי בפעולתו השפיע מהותית על תוצאות הקרב והציל משפחות רבות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל. ההודעה האחרונה שקיבל מאביו, שנשלחה אותו בוקר ולא נקראה מעולם, הייתה: “שמור על עצמך, גיאגולי”.
קווי דמותו
חופש פנימי ואותנטיות
גיא חי בדרך שלו בלבד, ללא פחד ממה שיגידו עליו ובלי להתנצל על כך. הוא לא נכנע למוסכמות שלא האמין בהן – לא לציפיות חברתיות, לא לסמכות ולא לשגרה. המורה לתנ”ך שלו בתיכון סיפרה שגיא היה צועק לה “תעזבי אותי, מה אני תלמיד ישיבה?” – ואז גורר אותה לספסל בחצר. “היינו יושבים אני והילד עם השפם והוא היה מספר לי על הצופים, על ריבים שבהם הוא המגשר, ועוד מיליון סיפורים. תנ”ך לא באמת למדנו, אבל אני למדתי ממנו כל כך הרבה.” כשגילה שלאביו יש ערך בויקיפדיה, נכנס וערך אותו כך שיכתב בו: “אבא של גיא בזק המגניב”. ובגיל שבע, בחניית ביניים בשדה תעופה באמסטרדם, מצא תוך רבע שעה את כפתור הסטופ ועצר את כל המסועים בשדה. אביו כתב עליו: “תמיד עושה את הכול בדרך שלך. רואה את המציאות דרך המבט המיוחד שהוא רק שלך.”
כריזמה ומנהיגות טבעית
גיא לא ניסה להיות מרכז – הוא פשוט היה. בכל מסגרת שנכנס אליה הפך במהרה לדמות שכולם מסתכלים עליה ומחכים לה. ילדים צעירים ממנו בארבע ושש שנים היו הולכים אחריו בשורה, מחקים את צורת הדיבור שלו ואת המילים שהיה ממציא. בשבט הצופים עיצב את האופי של שכבה שלמה – חברו תיאר: “באיזשהו מקום גיא בנה את האופי שלנו. יש לו חלק כל כך גדול במי שאנחנו”. גם בצבא, כבר מתחילת ההכשרה, תיארו אותו מפקדיו כלוחם מוביל ודומיננטי. וכפי שאמרו חבריו – לא על הרבה אנשים אפשר לומר שגם גדלת איתם וגם גדלת עליהם.
רגישות וקשב לאחרים
מאחורי הכריזמה והשטותניקיות הייתה רגישות עמוקה ונדירה. גיא זכר פרטים קטנים על אנשים, שאל, הקשיב, וגרם לכל אחד להרגיש שהוא החבר הכי קרוב שלו. “השיחות איתו היו הכי משמעותיות שהיו לי לעומת כל אדם אחר”, סיפרה ידידתו. כשהיתה מחלוקת בין החברים וכולם ויתרו, גיא היה כועס – כועס שככה מפרקים. הוא היה מקשיב לכולם אחד ואחת, משכנע אותם לבוא אליו הביתה ומאחד מחדש. אותה רגישות הייתה גם כלפי בעלי חיים – לכלבו היה לו קשר מיוחד ונהג לומר לאמו שהכלב הזה הוא “בן אדם”.
רגעים
המורשת של גיא
