״אני איתך אמא״
מירטה ורבר- אימו של אלון הוציאה ספר על ההתמודדות לאחר מותו, ששם מספרת עוד על אופיו המיוחד ועל הקשר שלהם
אלון ורבר ז״ל
נרצח ביום כ״ב בתשרי תשפ״ד (7.10.2023) בצומת גמה, לאחר שנמלט ממסיבת הנובה. בן 26 במותו.
".you’ll never dance ALONe"
השיר של אלון
Somewhere Only We Know - Keane
שורשים וערכים
אלון ורבר נולד ב-2 בפברואר 1997, ילדם השני של מירטה ודני, אח לתום וליאן. הוא נולד באשקלון, ובעקבות עבודתו של אביו גדל בהונגריה. כשהיה בן שמונה משפחתו חזרה לארץ וגרה ברעננה. המשפחה של אלון חמה וקרובה והוא היה קשור מאוד אליה ולבית. כבר בגיל צעיר התאפיין באהבת אדם וביכולת לחבר בין אנשים. חבריו מתארים אותו כמי שתמיד דאג לאחֵד את החבורה, ליזום מפגשים ולשמור על קשר בין כולם. אלון היה חלק מחבורה מגובשת מאוד, והקשרים בין חבריה נרקמו כבר בתקופת החטיבה ונמשכו לאורך השנים. ביתו ברעננה, בעיקר הגג, היה מקום המפגש הקבוע שלהם. כולם הגיעו אליו, מכל הארץ, גם מי שלא הכיר אותו לפני כן. אלון אהב מאוד מוזיקה וניגן בתופים. הוא וחבריו הקימו במקלט ברעננה מקום שבו הם יכלו להיפגש, לנגן ולבלות יחד. הוא גם יזם עם חברים פינות זוּלה ומסיבות טבע, מתוך אהבה לחופש, לאנשים ולחוויות משותפות. עד היום המשפחה מפיקה מסיבות טבע לזכרו ולזכר חבריו. את שירותו הצבאי עשה בחיל ההנדסה הקרבית, ובמהלכו יצא לקורס חובשים. לאחר שחרורו יצא לטיול הגדול עם חבריו בהודו ובאוסטרליה. בעבודתו אלון יצר קשרים עמוקים ומשמעותיים עם הסובבים אותו. הדבר בלט במיוחד במסעדת BBB ברעננה, שבה עבד במשך שמונה שנים.
נפילה
בבוקר שבת, ב-7 באוקטובר 2023, אלון שהה במסיבת הטבע “נובה” בשדות קיבוץ רעים, יחד עם חבורה גדולה, ביניהם גם חבריו הקרובים אלמוג סרוסי וגיא אילוז. בשעה 6:30 בבוקר פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע. בני החבורה היו בין הראשונים לעזוב את המקום, אך המחבלים הגיעו לצומת תל גמה שבו עמד רכבם. אלון נרצח, בן 26 היה במותו. גופתו זוהתה רק כעבור חמישה ימים. ארבעה מחבריו שהיו איתו בזמן המנוסה נרצחו אף הם. גיא אילוז נחטף לעזה, והטלפון של אלון נלקח יחד איתו. גיא ואלמוג סרוסי נרצחו בשבי חמאס. יהי זכרם ברוך. אלון הובא למנוחות בבית העלמין “כפר נחמן” ברעננה. האירוע התרחש במהירות ובאכזריות והותיר את משפחתו וחבריו בהתמודדות קשה עם האובדן. זמן קצר לפני הירצחו, כאשר המתקפה החלה, אלון עוד הספיק להרגיע את חברתה של אחותו שהייתה במקום, עדות לאופיו גם ברגעים הקשים ביותר.
הנצחתו
אלון מונצח בדרכים רבות המשקפות את חייו ואת הערכים שהאמין בהם. ההנצחה המרכזית לזכרו היא טורניר הכדורגל השנתי שנערך בכל שנה ברעננה, ובו משתתפים מעל 100 שחקנים ומאות אורחים. בנוסף מתקיימות מסיבות טבע לזכרם של אלון וחבריו שאהבו טבע ומוזיקה. טורניר הכדורגל, ההנצחה בקבוצת צ'לסי שאהד ומסיבות הטבע, מספרים את סיפורו של צעיר שאהב אנשים, חיבר ביניהם וידע ליצור סביבו תחושת שייכות. אך ההנצחה האמיתית של אלון נמצאת בליבם של האנשים שהכירו אותו. היא באה לידי ביטוי בדרך שבה הם ממשיכים להיפגש, להתחבר, לשמור על קשרי החברות שיצר ביניהם, ולבחור בטוב, כפי שאלון עשה בחייו. אלון לא השאיר אחריו רק זיכרון, אלא גם דרך חיים: לחבר בין אנשים, להרגיע, לאהוב ללא תנאי ולייצר אור גם ברגעים קשים. זו המורשת שהותיר אחריו, וזו הדרך שבה הוא ממשיך לחיות בליבם של רבים.
קווי דמותו
נוכחות
אלון לא חש צורך להיות במרכז כדי להיות הלב של המקום. הנוכחות שלו הייתה שקטה אך עמוקה. בני משפחתו מתארים אותו כילד מלא אור ושמחה, שאהב לרקוד ואהב את החיים באמת, בפשטות ובכנות.
החבר שהוא היה
אלון היה עוגן עבור חבריו, לא באמצעות מילים גדולות, אלא פשוט משום שהיה שם עבורם: מרגיע, מקשיב, תומך, מייעץ, ומעניק תחושה של בית בכל מקום. חבריו ראו בו מקור של יציבות וחוסן, אדם שמייצר יציבות בתוך הכאוס ואפשר להישען עליו ברגעים המורכבים ביותר
המרחב שיצר סביבו
הגג בביתו של אלון והשהות במחיצתו לא היו רק מקום פיזי, אלא מקום של שייכות. אנשים הרגישו בנוח לידו להיות הם עצמם, ללא צורך להעמיד פנים או להוכיח דבר. זו הייתה אחת המתנות הגדולות שלו: לאפשר לאחרים להרגיש שרואים אותם, שהם רצויים ושיש להם מקום.
אופיו המיוחד
באלון היה שילוב מיוחד של ביישנות ורוך מצד אחד, ומצד שני אהבה גדולה לחיים, לתנועה, למוזיקה ולאנשים. ההומור הייחודי שלו, הידע הרחב בכדורגל והאהדה לצ’לסי היו חלק מאישיותו, אך מעבר לכך אלון חי מתוך רגש ומתוך חיבור אמיתי למה שסביבו.
אהבה
המילים של אימו ואחותו על אלון חושפות עומק נוסף: הוא חי את החיים במלואם ולימד אחרים כיצד לחיות אותם. עבור אחותו אלון היה שותף לדרך, מי שלימד אותה מהו חופש ומהי אהבה בין אחים. במילותיה יש גם כאב וגם בחירה להמשיך בדרכו ולא לוותר על השמחה גם כשהלב נשבר.
רגעים
