אדיר מסיקה ז״ל

שירות צבאי

לפני הגיוס אדיר שאף גבוה וחלם לשרת ביחידת יהל״ם. השיבוץ של אדיר לא היה סגור ממש עד יום הגיוס ולא ידע אם הוא יסיים בסוף בצנחנים או יהל״ם. כל המשפחה והחברים חיכו במתח וברגע ששלח למשפחתו תמונה של הנעליים השחורות הבינו שהוא השיג את החלום שלו ושובץ ליהל"ם. בתחילתו של השירות כשהגיע אדיר לבהל״צ פגש שם את עידו טלמון חברו הטוב מהבית וזה חיזק להם שם את הקשר המדהים שהיה בינהם. לאדיר יש כמה סיפורים יוצאי דופן מהשירות, המרכזי הוא הסיפור עם מאיר: זוכרים איך אנחנו מגיעים למסלול ביום הראשון? בחדרים אנחנו מצוותים למיטות קומתיים, ויוצא שאדיר ואני מצוותים לאותה מיטה, ואז מתחילים לטרטר אותנו: 'יש לכם שש דקות לסדר ציוד אישי ומחלקתי, לבדוק, להשלים מה שחסר, זוז!' מוצאים תירוץ להתחיל את המסדר מחדש, לוודא שמריצים אותנו מיליון פעם לפחות. אני לא צריך להזכיר לכם, מספיקה שולי חולצה של אחד מהחיילים שלא מסודרים, בום! חוזרים מחדש על כל המסדר. אבל כאמור זה היום הראשון, הגענו כל אחד ממקום אחר, וכל אחד כבר פיתח לו בשלב הזה דרך להיערך למסדרים. אלו שמטפלים קודם בפק"ל האישי, אלו שבוחרים במחלקתי, יש מהירים, יש איטיים ויש כאלו יעילים שמספיקים גם את שלהם וגם את המחלקתי. אני מאז ומתמיד הולך על המחלקתי ואחר כך עובר לאישי. אז אני רץ לאלונקות, פותח ומסדר הכול וכשאני מסיים, אני חוזר למיטה לארגן את הציוד האישי שלי ולא מוצא אותו. עוד דקה וחצי נגמר הזמן, ואני מבין שאבוד לי, אין מה לחפש ולהתחבש. אני טס כדי לעמוד ב'ח' עם כולם ומגלה שם את כל הציוד שלי מוכן למסדר לעילא ולעילא. מישהו אחר לא עמד בזמנים, והתחלנו מסדר חדש. עוד לא הכרתי אותך אדיר, ואתה לא הכרת אותי, אבל בפעם השנייה כשאני רץ שוב למחלקתי, אני שולח מבט לאחור. היית חייב לראות איך הוא עושה את הדברים שלי. בזווית העין אני קולט אותך פותח את השק"ש שלי, מותח אותו ומיישר את שלי... ישר הבנתי שאני רואה משהו אחר, כבר ביום הראשון אני קלטתי על סיפורי אחווה לוחמים. ידעתי שיש דבר כזה, אבל לראות מישהו עושה את זה עוד לפני שהתחלנו להכיר, שלא לדבר על להילחם יחד... זה היה פשוט מחמם וכבר הייתה בך אחווה."